החלטה בתיק בפ"ת 7662-05-12

בפניי בקשה להורות על פסילת המשיב עד תום הליכים נגדו וזאת בגין עבירה של נהיגה במהירות 150 קמ"ש, בדרך שאינה עירונית, בה המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש, דהיינו 60 קמ"ש מעל המותר, 30 קמ"ש מעבר לתחום ברירת המשפט.

באשר לראיות לכאורה:

מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית שדי בה להרשעת המשיב במיוחס לו: מדוח מפעיל הממלז דניאל הדראי עולה כי הוא נעמד באופן סטטי בק"מ 212 ,לכיוון צפון, והפעיל המכשיר לבאים מכיוון בית קמה. הוא  הבחין ברכב, בנתיב הימני, בודד בכביש, מבלי שדבר מה הסתיר בין הרכב לבינו, והמהירות שנקלטה הייתה 155 קמ"ש, ממרחק של 179.5 מטר. מתאר כי המקום מואר, הוא הורה לו לעצור, ותיאר שמדובר ברכב לבן ,מסחרי  עם ארגז פתוח  וסולמות.

הרכב נעצר במרחק 500 מטר. הוא נסע אל הרכב, תוך שמירה על קשר עין רצוף, מהרגע שננעל במכשיר, ועד שהרכב נעצר. הוא התקדם בהמשך עם הרכב עד לק"מ 214 , ושם נעצר בשול הימני במקום מואר, והוסברה לו מהות העבירה.

תגובת המשיב הייתה כי נסע במהירות 120 קמ"ש וכי ממהר לבית חולים שנמצא במרחק של שעה נסיעה וכי מהדאגה הוא התבלבל. ציין שמודה באשמה ולא כופר בעובדות.

לטענת הסנגור קיים קושי ראייתי בכך שסומן כאילו הק"מ 214 זה מקום העצירה, בעוד הק"מ שבו נקלט הינו ק"מ 212 כלומר מדובר לדבריו במרחק של 2 ק"מ. לא לכך התכוון השוטר: הרכב נעצר במרחק של 500 מטר אולם כפי הנראה, מדובר במקום מסוכן ,ולכן הורה לו להמשיך בנסיעה עד לק"מ ה- ,214  שם הורה לו לעצור בשול, ונרשם הדוח.

אין כל פירכא בראיות , לא רק זאת אלא גם בהליך השימוע ,הודה המשיב וטען שוב כי היה בדרך לבית החולים, טען שבמד האוץ המהירות הייתה 110-120 קמ"ש, הוסיף כי יתכן והתבלבל כי לא היה מרוכז.

השאלה שנותרה היא שאלת המסוכנות:

אכן כיום בתי המשפט הכירו, יותר מאשר בעבר, במסוכנות, הנשקפת ממי שנוהג במהירות גבוהה .

מוטלות לא רק תקופות פסילה ממושכות אלא גם עונשי מאסר.

השאלה מה המסוכנות הספציפית , כל מקרה לגופו, כל נהג על פי התנהגותו ועברו:

במקרה שלפני, בניגוד למקרה של הנהג, בדיון שהתקיים בפני חברי, כב' השופט טננבוים בירושלים, מדובר בנהג שלא ניתן להגדיר עברו כעבר פלילי מכביד: הוא נוהג משנת 2005, ןלחובתו  6 הרשעות, בעבירות  נהיגה של נהג חדש ללא תווית, 4 עבירות של נהיגה ללא חגורה, כשדינן של עבירות אלה שהינן מסוג ברירת משפט , הינו קנס בסך 250 ש"ח, והעבירה החמורה מכל אף היא העבירה מסוג ברירת משפט, עבירה של נהיגה בעת שברמזור אור אדום שהקנס בצידה הוא 1000 ש"ח. אין בחובתו עבירות מסוג הזמנה לדין, אי ציות לתמרורים או גרימת תאונות.

מדובר באדם שנזקק לרישיונו לצרכי עבודה: הוא גנן, שנעזר בטנדר, לצורך העברת הציוד שלו נזקק ממקום למקום.

העבירה עצמה אכן חמורה, ובבוא היום אף יתן עליה את הדין, אולם לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעבירת מהירות שנעברה בשעת לילה מאוחרת וכשאין כלי רכב נוספים בדרך ולא בעבירת מהירות שנעברה בתוך העיר חלילה או מחוץ לעיר אך במקום שבו קיימת תנועה כבדה, הולכי רגל רבים, מבני מגורים, בתי ספר, וכיוצא בזה.

כדי לקבוע מסוכנות, בית המשפט שם ליבו לא רק לעבר, שבמקרה זה אינו מכביד, אלא גם לנסיבות העבירה.

מצאתי כי בכל אלה אין כדי להצביע על מסוכנות בדרגה כזאת שיש בה להצדיק פסילתו מלנהוג בכל רכב, ובכל שעה, ולכן מצאתי לנכון לפסול אותו עד תום הליכים נגדו אך לסווג הפסילה כמפורט:

אתיר לו לנהוג ברכב מספר רישוי 37-213-52 וזאת בין השעות 06:00- 20:00 בלבד וזאת אך ורק לצרכי עבודה.

<#10#>

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"ב, 21/06/2012 במעמד הנוכחים.